כבשים מאת: חן כץ מדריך טיולים

"…שערך כעדר העזים שגלשו מן הגלעד: שנייך כעדר הרחלים שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות ושכלה אין בהם" (שיר השירים ו', 5-6).

מאחורי דימוי זה, של המשורר האלמוני לאהובתו בספר שיר השירים, מסתתרת טקטיקה חקלאית של מגדלי המקנה מקדמת דנא, טקטיקה אשר רווחת אצל רועי הצאן גם בימינו אנו. בצפון הגשום הרבו לגדל כבשים בשל ערכן הכלכלי הגבוה – צמר מצוין, בשר רך וחלב. לכבשים דפוס התנהגות לעמוד צמוד צמוד ולאכול מהעשב עד השורש. אזור שעברו עליו כבשים יהיה מחוסל ומהעשבים החד-שנתיים שהיו עליו לא נשאר מאום כדי להפרות ולהפיץ זרעים לשנה הבאה. לכן מרעה הכבשים מקובל באזורים בהם ישנם משקעים לרוב והקרקע דשנה.

בעוד הכבשים מאפיינות מרעה של אזורים גשומים יחסית, מאפיינות העזים מרעה באזורי הצייה, היות ולהן דפוס התנהגות התואם אזורים בעלי כושר נשיאה נמוך. העזים אוכלות מהעשב תוך כדי הליכה ותמיד אחריהן נשארים קצת עשבים שיצליחו להגיע לבגרות והפצה של זרעים, כך שבשנה הבאה יהיה השטח כשיר למרעה.
בעוד הכבשים עומדות צמודות ולהן צורת שיניים לבנות, עיזים ברעייתן נראות כחוטים חוטים הצועדות בטורים ארוכים ושחורים הדומים לשערה הארוך של האישה. הגלעד עינו ספר המדבר ובספר נהוג לקיים מרעה ל עדרים מעורבים ובצורה זו יובילו העיזים את הכבשים אחריהן ולא יאפשרו להן לחסל את העשב לחלוטין. המשורר הקדום ישב בגלעד וראה את העדרים המעורבים של הספר.

---