כוכבי הלכת וימי השבוע מאת: חן כץ מדריך טיולים

עם הזדקפותו בראשית ימיו, התבונן האדם בשמיים. בשמיים היו את כל הסימנים שנתנו לקדמונים את האפשרות לחיזוי מזג האוויר והבנת המציאות והמחזוריות העונתית בה הם חיים.

עם הזדקפותו בראשית ימיו, התבונן האדם בשמיים. בשמיים היו את כל הסימנים שנתנו לקדמונים את האפשרות לחיזוי מזג האוויר והבנת המציאות והמחזוריות העונתית בה הם חיים. הגשם השמש, העננים והכוכבים, כולם שימשו כסמנים וכולם גירו את סקרנותו של האדם מראשיתו. בשמיים, האמין האדם כבר בימי קדם, יושבים האלים. לא פלא, ששנים רבות לפני שידע האדם את מראה הארץ, כבר ידעו האנשים למפות את השמיים.

במישורי הסהר הפורה, בין הפרת לחידקל, ישב מקדמת דנה עם אשר שם אזרחיו "צבאיים". הם שמו לב שישנם שבעה כוכבים בשמים שכל לילה משנים את מיקומם ביחס לכוכבים סביבם. אנחנו מיד נאמר "כוכבי לכת", אולם מבין שבעת הכוכבים שזיהו הצבאיים היו גם הירח והשמש. את אוראנוס ופלוטון לא הכירו הצבאיים, אלה התגלו בעזרת מכשור משוכלל, שלא היה בידיהם, רק במאה 19-20. היום הוצאו הירח והשמש מבין שבעת כוכבי הלכת ומקובל להצביע על מרס (מאדים), מרקוריוס (כוכב), וונוס (נגה), יופיטר (צדק), סטורנוס (שבתאי), אורנוס ופלוטון כשבעת כוכבי הלכת.

מכל מקום, הצבאיים החליטו, שהיות ושבעה כוכבים משנים את מיקומם מדי יום, קרוב לוודאי שיש איזו ישות שמימית אחרי כל אחד מגורמי שמיים אלה. הצבאיים בנו שבעה מקדשי אבן ללא קירוי, אחד עבור כל כוכב. כל יום ניהלו הצבאיים פולחן במקדש אחר עבור אחד מבין גורמי השמיים וכך נולד השבוע. כל מחזור של שבעה ימים בו סוגדים בכל יום לכוכב אחר. ביום הראשון סגדו לשמש וקראו ליום זה SUNDAY , ביום השני סגדו לאל הירח וקראו ליום זהMONDAY, ביום שבת סגדו לשבתאי וקראו לו SATURDAY, כלומר SATERN. ישנם עמים שעד היום מכנים גם את שמות ימי השבוע האחרים על שם הכוכבים להם סגדו הצבאיים.
היות ואזור מושבם של הצבאיים היה מאד חשוב מבחינה אסטרטגית, הסהר הפורה, הרבה עמים ומעצמות שלטו במרחבים בהם פעלו הצבאיים וספחו מהם את תרבותם. גם הבבלים וגם האשורים, לכולם היו בסהר הפורה מקדשים לכוכבי השמיים, מקדש הירח הבבלי המכונה סין הוא רק דוגמא אחת לעניין.

אנחנו מכנים את היום השביעי שבת על שום הפסוק המוכר מספר בראשית "שבת מכל מלכתו", אולם הכוונה הייתה ללא ספק "שבתאי", הוא הכוכב אשר סגדו לו ביום השביעי ועל שמו יום שבת. גם אברהם אבינו הוא בן הסהר הפורה וגם הוא מתבקש להתבונן בכוכבים, "ויוצא אתו החוצה ויאמר: הבט נא השמיימה וספר הכוכבים אם תוכל לספור אתם. ויאמר לו: כה יהיה זרעך" (ברא, טו, 5).

הצבאיים שעסקו בעכו"ם (עבודת כוכבים ומזלות), התמקצעו בעשיית גלובוסים עליהם סימנו את 48 מערכות הכוכבים אשר היו ידועות עד המאה ה – 17. בתוך תחלופת העמים והשליטים המאד אינטנסיבית אשר הייתה מנת חלקה של ערש התרבות המכונה הסהר הפורה, השכילו הצבאיים להגמיש את אמונתם תחת כל תרבות, וכך שרדו את כל המהפכות הגיאופוליטיות ואף הצליחו להשפיע על כולם. למעשה תרבותם הייתה רווחת באזור עד המאה ה- 17 לספירה.

פולחן השמש היה הפולחן המרכזי ככל הנראה. המזרח עבור התרבויות העתיקות הינו כנה מידה ראשון במעלה והחשוב ביותר בחוש ההתמצאות של האדם עד המצאת המצפן. במידה ולמישהו אין חוש כיוון אז יש לו בעיית "אוריינטציה" כלומר אוריינט – מזרח. הוא איבד את כיוון המזרח ולא איבד את הצפון. בעברית המקראית מזרח הינו "קדם", כלומר מקדימה. מעניין שהמילה בשפה הערבית לשמאל וצפון היא אותה המילה. כאשר אנו עומדים ושמאלינו לצפון, פנינו פונים מזרחה. כל המפות העתיקות "ממוזרחות", כלומר ראשן במזרח ולא ממוצפנות כמו בימינו.

ראו לדוגמא את כיוון התפילה של העולם הנוצרי, כל הכנסיות פונות מזרחה וכך גם כיוון עמידתם של המתפללים. לא, אין לנצרות שום ערך חשוב הנמצא דווקא במזרח שקובע את כיוון מבנה הכנסייה או את כיוון התפילה מלבד כיוון זריחתה של השמש. הנוצרים יספרו לנו שכיוון התפילה מזרחה, היות וישו היה "זריחתו של המין האנושי". לא, גם כאן ניכרת ההשפעה של אותו עם מסתורי אשר השפיע על כל כך הרבה תרבויות עתיקות, הצבאיים. הלא יום התפילה ויום הקודש בעולם הנוצרי הינו יום פולחן השמש, SUNDAY, היום בו מתפללים מזרחה.

מופלא הדבר, שעם קדמון שהתקיים תחת שמי המזרח הקדום, עם שלא הפגין הישגים גיאוגרפים נרחבים, לא שלט בהמון עמים, לא כבש ארצות רבות, עם שלא הוביל איזו מהפכה טכנולוגית בת זמנו, עם שלא היה לא צבא מרשים וגדול ועדיין, הצליח להשפיע על כל כך הרבה תרבויות, השפעות שהובילו לסדרי יום ולוחות זמנים שהינם חלק מהמציאות היום יומית שלנו היום, ואיננו יכולים להתכחש לה.