קפה טורקי וקרואסון מאת: חן כץ מדריך טיולים

קפה מהביל וקרואסון חמאה אשר רק יצא מהתנור וריחו ממלא את החלל, אלו שתי הנאות מוכרות. לרבים יש את המקום בו מוגש לטענתם הקפה הטוב ביותר, ושם נמצא אותם.
את האחרים נמצא במקום שלטענתם מגישים את הקרואסון הטוב ביותר, ולכן הם שם. אלה שהצליחו למצוא את המקום המשלב בין השניים, כלומר הקפה והקרואסון הטובים ביותר, אלה באמת מרגישים ברי מזל.

מבלי להרוס את הטעם אני חייב לספר לכם, הקפה לא טורקי והקרואסון לא צרפתי. לא, הכוונה לא להתחיל כאן מלחמת עולם שלישית אלא פשוט לשפוך אור על פרק היסטורי יוצא דופן, שהוביל לעולם מושגים מוטעה, השגור בפינו.
קפה מעולם לא גידלו בטורקיה. בטורקיה, מהמאה ה-19 מגדלים דווקא תה. אגב, מהתקופה שבה החלו לגדל תה בטורקיה, הטורקים הפסיקו לשתות קפה ועברו כולם לשתות תה. עד המאה ה-19 שתו הטורקים קפה אותו פגשו במדינות ערב עליהן שלטו בתקופת האימפריה העות'מאנית. סוחרים ערבים הובילו קפה למדינות ערב מאפריקה כבר מקדמת דנא (מקור הקפה באתיופיה). הצרפתים בוודאי לא היו הראשונים שהמציאו את הקרואסון באירופה.
נראה לכם שאנשים שאוכלים צפרדעים יכולים להמציא קרואסון?

למעשה השם קפה טורקי ואפיית מאפה בצורת סהר נולדו באותו אירוע היסטורי, שנחשב לאחד המכוננים בתולדות אירופה. את שיאה של האימפריה העות'מאנית נהוג להראות בנקודת הזמן בו עמדו חיילים טורקים ובראשם הסולטאן סולימאן המפואר (בונה חומות ירושלים) למרגלות חומותיה של העיר וינה. היה זה בשנת 1526, על העיר הטילו העות'מאניים מצור ממושך, ובסופו עזבו את העיר וחזרו לאיסטנבול. אם אירוע הגעת הסולטאן וחייליו אל שערי וינה נתפס על ידי ההיסטוריונים כשיאה של האימפריה העות'מאנית, כך עזיבת הסולטאן וחייליו את שערי וינה הינו אירוע הנתפס כתחילת נסיגתה של תקופת הזהר.

הסיבה לוויתורו של סולימאן על כיבושה של וינה, לפי אחת הסברות, היא שנשות העיר יצאו מן החומות, רקדו וואלס עם חיילים טורקים והאכילו אותם שניצלים. לאחר שרקדו וטעמו, החליטו לא לכבוש. תהיה הסיבה אשר תהיה, החיילים עזבו. אך לא הייתה זו הפעם היחידה שהגיעו חיילים טורקים אל חומותיה של וינה. 157 שנה לאחר מכן שוב צרו על וינה 130 אלף חיילים עות'מאניים, הפעם עם הסולטאן קרה מוסטפה.

מוסטפה, שלא כמו סולימאן, החליט הפעם לסיים את העניין ולכבוש סופסוף את וינה. שבועות ארוכים צרו החיילים הטורקים על חומותיה האדירות של העיר. לאחר חמשת שבועות מצור מחליטים הטורקים לפעול והסולטאן מוסטפה שולח חמישה חיילים באישון לילה לנסות לחדור אל חומותיה של וינה ולפתוח את השער מבפנים. היו אלה חמישה חיילים ייניצ'רים, לוחמי עילית של הסולטאן, שחופרים כל הלילה מתחת לחומות ולקראת אור ראשון מצליחים לחדור אל העיר ולעמוד למרגלות החומות, אבל מבפנים. הייניצ'רים הטורקים לא מבזבזים זמן.

תוך כדי שהם מנצלים את העיר המנומנמת באשמורת בוקר ראשונה, הם פותחים בריצה בין רחובותיה של העיר בכדי להגיע אל השער ולפותחו מבפנים. ואז הם מתגלים. מי היה ער בשעות כאלה בכדי לראותם ולהזעיק את עזרת החיילים האוסטרים? האופה כמובן. אחד מאופי העיר קולט מה מתרחש ומעיר בצעקות את חיילי המשמר האוסטרים. אלה מצליחים מבעוד מועד לשים ידיהם על החיילים הטורקים, לאסור אותם ולכלוא אותם. מלך אוסטריה מכבד את האופה בתואר אצולה רב ערך.

היה זה האופה היחיד מבין האופים הוינאים שהיה לו האישור מהמלך לייצר לחם בדמות הסהר הטורקי. היות ודגל האימפריה העות'מאנית בימים ההם היה אדום ועליו הסהר ( רק ב1844 הוסיפו את הכוכב), זו הייתה צורתו של הלחם אשר היה מבוקש על ידי כל תושבי וינה, לחמו של האופה הגיבור.

כך נולד הקרואסון באירופה, בטח שלא בצרפת, אלא בוינה. בצרפתית קרואסון – CROISSANT, והוא מכונה על שם צורת הסהר שלו, כך בספרדית, איטלקית ועוד שפות אירופאיות רבות – CRESCENT, כלומר הסהר. אותו סהר אשר על דגל טורקיה. מעניין לראות בכל השפות את המלה "קרס" (וו) העתיקה כחלק ממרכיב המלה סהר. "קרס" בארמית או בעברית צורתו כצורת סהר. כאן בכל אופן לא הסתיימה הפרשייה בוינה. המצור הטורקי ממשיך, ווינה זועקת לעזרה.
לעזרתה של וינה נחלץ בסופו של דבר יאן סובייסקי מלך פולין. הצבא הפולני ואיתו כוחות אוסטרים וגרמנים יוצאים להצלתה של וינה והם כ– 81,000 חיילים.

סובייסקי, המלך הפולני, מצליח לאתר את חולשת הטורקים בקווי ההגנה. בשעה ארבע לפנות בוקר של ה- 12/9/1683, יום לפני התוכנית המקורית, מדהיר סובייסקי את צבאו בין שורות חיילי האויב המופתעים, מניס בבהלה את הצבא הטורקי הצר על וינה ומגרשם מעל אדמת אירופה. מאז נקרא סובייסקי על ידי עמי אירופה "המושיע של אירופה". הטורקים אכן נמלטים משדה המערכה בבהלה בהשאירם מאחור את רכושם וציודם. מיד לאחר נסיגתם של הטורקים מהאזור, יצאו תושבי העיר וינה מעירם ודהרו אל המחנה הטורקי הנטוש למטרות ביזה ושלל.

במחנה של הצבא הנמלט הושארו מאחור תותחים, אבק שריפה, אמצעי לחימה נוספים, אוהלים ומזון. כל אלה נלקחו על ידי תושבי וינה, שהחלו לריב על השלל לחומותיה של עירם. אחד מבין הוינאים הבוזזים, איש העולם הגדול, שכבר טייל במזרח התיכון וראה (וטעם) מספר משקאות ומאכלים, ראה בשולי המחנה הנטוש עגלת עץ טורקית ועליה ערימה של שקים. אף אחד מבין הבוזזים לא שם לב לעגלה זו, שעליבותה ומראה השקים הבלועים שעליה, לא גירה את שולחי היד שרבו על הנשק והתחמושת בשדה. 

בתוך השקים ראה הווינאי פולי קפה שחורים, חלק מהצידה של הצבא הטורקי. חיש קל רתם את חמורו אל העגלה תוך ידיעה מה נמצא בשקים. ליד ביתו בווינה בנה סוכה קטנה שבה טחן את הפולים והגיש משקה מהביל לעוברים ושבים, שלא ידעו קודם לכן טעם כה נפלא. חיש קל הייתה זו האטרקציה של וינה. הווינאי המלומד והידען תלה על סוכתו שלט גדול "הקפה הטורקי". מכאן הכל התחיל. מדהים לא?

---