האי מדגסקר שוכן כ- 300 קילומטרים מזרחית לחופי דרום אפריקה ומוזמביק. מסביב לאי, ובמיוחד צפונית לו, פזורים איים קטנים וציוריים, מעוטרים בחול לבן ודקלי קוקוס. ניתוקו מאפריקה, לפני מיליוני שנים, גרם לו להיות מעין בית גידול מיוחד במינו של מאות מינים אנדמים – שניתן לראותם רק במדגסקר, גם מעולם החי וגם מעולם הצומח.
העם המלגשי הוא עירוב בין שחורי אפריקה לשחומי הודו. המלגשים היו נתונים שנים רבות תחת ריבונות צרפתית, ואכן הניחוח האירופאי עדיין מתקיים באי בעיקר באוכל. עם זאת, החיים בדוחק משאירים אותם עם המראות האותנטיים ביותר שניתן לפגוש. בכפרי הדייגים הזמן כמו עמד מלכת, ובערים וביערות החיים מתנהלים בחושות בוץ וסככות רעועות הבנויות מדקלי הקוקוס. אולם, למרות העוני הרב העם המלגשי הוא עם שמח ואופטימי, מה שהופך את הטיול למדגסקר לא רק לחוויה זואולוגית מרתקת אלא גם למפגש אנתרופולוגי נעים ומעניין.
מזרח האי יפגיש אותנו עם נוף יערות הגשם הלחים ובעלי החיים האופייניים להם. צמחים טורפים ענקיים בסמוך לחופים, גידולי וניל ועולם צומח שאין כמוהו במקומות אחרים. כ-20 מינים שונים של קיפופאים, המכונים למורים, מקפצים בין ענפי האי, וחלקם בא במגע אמיץ עם המטיילים. כ-50 מיני זיקיות, להן שלל צבעים, שהקטנה שבהן בגודל זרת והגדולה בגודל אמה, דינוזאור ממש. שממיות, נחשים, שלל מיני חרקים מיוחדים שלכל אחד סיפור חיים והתאקלמות משל עצמו. גם לאורך החופים ובים העניין רב: באזור נוזי ביי ניתן לפגוש בדולפינים ובצבי ים ואילו במערב, ניתן לצלול עם לווייתנים. בין הנופים המרשימים והמיוחדים של הסלעים הקרסטיים ברחבי האי מדגסקר אפשר למצוא מערות המשמשות משכן למיני עטלפים שונים וייחודיים לאי, ובמקומות מסוימים באי ניתן עדיין לפגוש בביצי הענק של עוף הפיל, גדול העופות בעולם, שנכחד רק לפני כמה עשרות שנים.